top of page
חיפוש

מהם מעברים? הקושי והפוטנציאל


Photo credit Pixabay

מ ע ב ר י ם


"מה הם הגשרים אם לא עכשיו?

עכשיו ועוד עכשיו

הוא זמן, הולך ושב

על עקבותיו.


מהו הסיפור בילקוטך?

מעט מחר, מעט היום, וילדותך.

אני מביט, עפר ויהלום,

זה מתפורר, וזה מבריק פתאום באור".

(לקוח מתוך ״מהן הן מילים״ מילים:משה בן שאול, לחן וביצוע שלמה ארצי)


הרשו לי להתעכב רגע על המילה מעברים

המילים, הגשרים, סיפור חיינו, עבר, הווה עתיד כל אלה הם חלק ממהות המעבר.

ככה הם הדברים, לכאורה החיים זורמים ופתאום הם לא.

אנחנו חיים את חיינו כמו שהם ומשהו משתנה. זה יכול להיות משבר אישי, בזוגיות, גירושין, חוסר משמעות והגשמה, חולי, כאבים פיזיים, גיל המעבר, מוות של אהוב כמו גם לידה, מעבר למדינה אחרת, משבר בעבודה, ועוד.

וזה יכול להיות מאד כואב. בין אם השינוי בא מבחירה ואמונה מלאה, או שהוא מגיע מאילוצי החיים,

בכל מקרה: החיים כמו שהיו הם אינם עוד. וכבר לא יהיו אותו הדבר.

ואז צפה בנו אמביוולנטיות של רגשות, לעיתים חוסר אונים, אשמה, כעס, לבדות, או דיכאון, תשישות, חרדה. העולם מרגיש גדול ולא בטוח.


ד׳ר ג׳ין שינולה בודן, ד״ר לפסיכולוגיה אנליטית יונגיאנית, סופרת ומורה בינלאומית, מתייחסת למושג ״מרחב לימינלי״ (מושג אשר מגיע מתחום האנתרופולוגיה המדבר על המעבר בין לבין) כמרחב בו מתרחשת נקודת מפנה עבור האדם, הקבוצה, הקהילה, העולם.


מה שמקשר בין כל מעבר חיים או משבר (קטן כגדול) זה חוסר הודאות או הבין לבין - מצב שבו מה שהיה איננו עוד, אין דרך חזרה והעתיד לא ידוע ולא ברור. במרווח זה טמונה נקודת מפנה עבור האדם, הקבוצה, הקהילה, העולם.



נקודת שבר/מפנה מרחב לימינאלי העתיד הלא ידוע

במרווח זה טמונה נקודת מפנה עבור האדם, הקבוצה, הקהילה, העולם.


 


אני לא חושבת שאנחנו יכולים לסקור את חיינו בלי להיזכר לפחות בכמה רגעי משבר או מעבר.


" …הדברים שאנחנו תופסים כטרגדיות, כאתגרים אינם טרגדיות כלל, אלא אם אנחנו בוחרים לראותם ככאלה, כי אנחנו יכולים לבחור להתייחס אליהם כאל הזדמנויות, הזדמנות לגדול, ואז ניווכח לדעת שאתגרים אלו, הם בעצם הרמזים שאנו עשויים להזדקק להם כדי לשנות את חיינו. זה כמו לשים אבן במערבל, יש לך ברירה לצאת מזה מרוסק או מלוטש’’. - דר אליזבת קובלר רוס -

באיזו עדשה נבחר?


יש משהו ייחודי בכאב שלנו, שכאשר עובדים איתו במיומנות, יכול לאפשר לנו למצוא כוח בתוכנו. כי כאב הוא בלתי נמנע, אבל הסבל שלנו עשוי להיות אופציונלי.

למה? מיד אסביר.


ההבנה שהמשברים הקשים שלנו בחיים יכולים לגרום לסבל או לשינוי היא הכרחית וקובעת כיצד נתמודד.

אם תרוצו אחורה בזמן אולי תגלו שדוקא הרגעים האפלים הביאו איתם צמיחה גדולה ביותר.

בדומה ליהלום שחושל מפחם, בתוך האתגר מתחבא הפיתרון ואנו יכולים להפוך כאב למשהו יפה.


הרי כל החכמות עתיקות מלמדות אותנו שדווקא בעיצומו של הייאוש העמוק ביותר. ככל שהתקווה נראית אבודה וקל לוותר, ברגעים אלה, עומד לרשותנו כוח גדול: כוח הבחירה.


כאב הוא כאב, אין לנו שליטה עליו, בקבלה שלו מתחילה להיות הרפיה. הסבל נמצא בפער בין הקיים לרצוי, בסיפורים שאנו ממשיכים לספר לעצמנו על הכאב,על המצב. האחיזה המתמדת מחזיקה אותנו תקועים ובכאב.

מהי בגרות רגשית?


בגרות פירושה שאני יכול להכיל את רגשותיי. אני יכולה לראות אותם באופן בריא, להיות איתן בקשר, לארח את כל מנעד הרגשות בתוכי וללמוד וויסות של מערכת העצבים.

שאנו מרפאים את מערכת העצבים, אנו מחווטים אותה מחדש בדרך בריאה, כך אנחנו לומדים 'לנהל' את הרגשות שלנו במקום שהן, הרגשות, ינהלו את חיינו.


קבלת אחריות על עצמנו פירושה שאנחנו בוגרים ומתנהגים בהתאם, זה דורש מאיתנו לבחון את עצמנו, להביט על עצמנו, על רגשותינו, על יחסינו על העולם סביבנו או במילים אחרות - לקחת אחריות על הלב שלנו.


עבור ילדים, הרבה ממה שהם חשים בתוכם תלוי באירועים חיצוניים להם, לרוב בהעדר אדם בוגר המלמד אותם להיות עם רגשותיהם. לא ניתנת להם הרשות להרגיש, ללמוד לעבד ולחוות ויסות מהמבוגר.

תהליכי ריפוי מבוססי גוף ורגש, מודעים, מכווננים ומכלילים את מערכת עצבים מאפשרות לפגוש וללמד את הילד הפנימי בנו לעבד ולווסת.


"התכווננות היא התגובתיות שיש לנו לאדם אחר. זהו התהליך שבו אנו יוצרים מערכות יחסים. "כאשר אנו מתכוונים עם אחרים, אנו מאפשרים למצב הפנימי שלנו להשתנות, לבוא להדהד עם עולמו הפנימי של הזולת." - ד"ר דן סיגל -

 

לסיכום:


כולנו עוברים משברים!

ויש לנו בחירה ואפשרות להתנהל איתם במקום נגדם.


דוגמאות לתגובה אינסטינקטיבית (ללא בחירה) לאתגר או משבר:

  • הכחשה ( זו לא הבעיה שלי)

  • התרחקות ( הכרה בבעיה אבל אשמת האחר)

  • דכדוך ודיכאון, הרגשה שאין מוצא!

ואפשר גם:

לזכור את המרחב הלימינלי: המרווח בין הנקודה בה אני נמצאת לבין נקודה עתידית לא ידועה שעלי להמתין לה, זו המתנה ומרחב ההתפתחות

  • לבחור לחוש, להרגיש, לפגוש לרפא ולהיפתח לשינוי מתוך ידיעה שאם נוצר משבר, אז בדרך יצירתית זו או אחרת - יתגלה ויוולד גם פתרון.

לא אמרתי שקל, אלא אפשרי.


למה לחוות לבד שאפשר ביחד?

אנחנו גוףאחד.


אני פה לכל שאלה.

עידית



 

4 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

コメント


© 2023 OneBody - Idit Rose 

bottom of page