ביטחון וביטחה שתי מילים דומות המגדירות ביטחון והגנה, אך מהותן שונה.
אנו, בני האדם, נוקטים באמצעים רבים ושונים ליצירת תחושה וביסוס הביטחון האישי, ובמגזר הציבורי.
מדינות משקיעות מיליונים עבור הביטחון הלאומי, הבטחוני והכלכלי שלהן, כחברה אנו עובדים קשה כדי להבטיח ביטחון כלכלי, בית עבורנו ויקירינו, עתיד בטוח, ובריאות.
אנו נוקטים בצעדים קונקרטיים בתהליך לעבר הרגשת וביסוס ביטחון.
בחיפוש אחר ההגדרה של המילה 'ביטחון', הגעתי להסברים שונים, בחרתי את ההסבר הבא, שהרגיש לי הכי תואם ומכליל:
"ביטחון הוא צעד מעשי ליצירת מבנה הגנתי מפני נזק פוטנציאלי שיכול להגרם על ידי אחרים. ביטחון מושתת על ידי ריסון החופש של אחרים. המוטבים (הנהנים) יכולים להיות אנשים וקבוצות חברתיות, חפצים ומוסדות, מערכות אקולוגיות או כל ישות או תופעה אחרת שרוצים להישמר משינויים בלתי רצויים ולא ידועים. ( מבוסס על הסבר מתוך וויקפידיה).
לאחר הרהור וחישה של שתי המילים התקבלה הבנה ברורה :
ביטחון, הוא נקיטת עמדה ואמצעים, זו עשיה אקטיבית כל שהיא, בתהליך לעבר יצירת הבטחה עתידית.
נסו לדמיין זאת, כאילו הביטחון הוא מגן. כמו מטריה; החלק העליון של המטריה הוא המגן, המקל שאנו נאחזים בו הוא הבטיחות.
הביטחה שאני מדברת עליה היא משהו אחר.
ביטחה היא מצב הוויה פנימי. ביטחה היא ידיעה. היא היכולת לזהות את הרגשות שלנו, להכיר בהם, ולהרגיש מספיק ביטחה בגופנו לחוות אותן כמו שהן ולהיות איתן בקשר.
לעתים קרובות, עקב מצבי מלחמה, הזנחה בילדות, טראומות והתעללות מכל הסוגים וכל הרמות, אנו חיים, חיים שלמים, מבלי להכיר תחושת ביטחה אמיתית ונצחית.
הרגשת הביטחה נראית לנו כחלום אוטופי שלא יתגשם. ולכן אנחנו ממשיכים להשקיע מאמצים בניסיון ליצירת ביטחון בחיינו בתקווה שהביטחון הזה יביא שקטת ונחייה בתחושה של ביטחה, שהיא בעצם ביטחה שיכולה להתערער בכל רגע.
(לדת היהודית ולעם הישראלי שהוא עם מהגר, שחווה אלפי שנים של רדיפה, שואה ומלחמות ארץ ישראל, הרגשת הביטחה לדורותינו היא מעורערת ואפילו אולי זרה לנו לחלוטין. אני מעיזה להניח כאן שאלו הן טראומות קולקטיביות שאנו מתבקשים לרפא( כחברה וכאנשים פרטניים בכדי ליצור עתיד חדש, בר קיימא בריא ומשגשג לדורות הבאים.)
הרגשת ביטחה היא חוויה נלמדת ונרכשת, המתהווה בתהליך ההתקשרות שלנו כתינוקות ולאורך התפתחותנו, במערכות היחסים הבין אישיים עם הורינו, בני משפחה, חברים, מחנכים ומטפלים.
כפעוטים בתחילת דרכנו, מערכת העצבים שלנו לומדת דרך המבוגרים את תהליך הוויסות.
הפעוט הרך לומד את התנועה הבריאה בין בטיחות וסקרנות (אוטונומיות) לפחד ובחזרה שוב לביטחה. תנועה זו נלמדת ונצרבת במערכת העצבים שלנו.
כך בעצם אנו מפתחים את תחושת האינדיבידואל ותחושת השייכות לעצמנו, במערכות הבין יחסים ובעולם. הרגשת הביטחה והשייכות משפיעות באופן ישיר על הדרך בה אנחנו נעים, משתתפים ולוקחים חלק בעולם כבוגרים.
מערכת העצבים,היא מאין מחשב-על, מורכב וחכם ביותר. היא נבנית באופן אישי וקולקטיבי בהתאם ל- DNA שלנו, לשושלת הרב דורית האישית והקולקטיבית, לנסיבות הלידה, וחווית החיים שלנו. חלק מתפקידה היא לסרוק בכל רגע את הגוף-נפש לקיום סכנה או ביטחה. ( קישור למאמר )
מערכת העצבים דואגת לנו, היא שומרת עלינו בטוחים ובריאים. - ד"ר סטיבן פורגס.
בעצם, כאשר אנו לא מרגישים ביטחה פנימית, אנחנו למעשה חשים פחד, רמות משתנות של פחד וגירוי.
כשאנחנו חווים חוויה של חסך, שאין לנו מספיק; כסף, זמן, יופי, מרחב, מערכת יחסים, עבודה, אושר, אמון או 'שאנחנו לא מספיק טובים', אנחנו נוגעים במחסור הפנימי שלנו; בפחדים צעירים ועמוקים, בטראומות שלנו.
אנחנו לא רואים דברים כמו שהם, אנחנו רואים דברים כמו שאנחנו. - אנאיס נין.
כלומר אנו רואים את העולם מתוך תחושת הביטחה הסובייקטיבית האישית שאנו חווים בתוכנו. אנחנו מנסים ליצור ולבסס מסביבנו ביטחון, בכדי שנוכל להרגיש תחושת ביטחה פנימית.
אבל כפי שכולנו יודעים, החיים לא ידועים ונמצאים בתנועה מתמדת המשתנה מרגע לרגע.
העבודה והריפוי שלנו טמונים ברצון וביכולת, בנכונות ובאומץ האישי הנדרש מכל אחד מאיתנו לפגוש את החלקים המודרים, המפוחדים בנו. לפגוש אותם בעדינות, ברכות במודעות ואהבה.
ככל שאנו מרפאים את תחושת הביטחה בנו, אני מאמינה שנרפא את תחושת הביטחה האנושית הקולקטיבית על פני האדמה, שאנו כרגע חלק ממנה.
אני מרגישה שבמקום לפרוס רשתות ביטחון בניסיון להשקיט את פחדנו ולנסות לשלוט בלא נודע ייטב איתנו לפתוח את ליבנו, ובאומץ להפנות מבט פנימה, לפחדים ולחסכים שלנו, לחוות מספיק ביטחה להרגיש את את כל רגשותינו ולקחת אחריות.